פסק דין
התובעת התקשרה עם הנתבעת מס' 1 [ להלן: "הנתבעת" ] בהסכם, שאין חולק עליו, כשם שאין חולק על מרבית העובדות שעומדות ברקע היחסים שבין הצדדים, לפיו התחייבה הנתבעת לבצע עבודות הזרקה בלחץ גבוה של מי צמנט מלא, בין כלונסאות בטון שנוצקו קודם לכן [ גם כן על ידי התובעת ] במרתף אשר נחפר באתר של הנתבעת [ להלן: "ההזרקה" ].
סיבת הצורך בביצוע האמור נבעה מכך שעקב מיקומו של המרתף ואי יצירת איטום מושלם באמצעות הכלונסאות, נוצרה כניסה רצופה של מים לחלל המרתף הנחפר והיה צורך לפתור את הבעיה האמורה.
לטענת הנתבעת, ביצוע ההזרקה לא נעשה כראוי ועל כן לא שלמה לתובעת את שכרה, סכום של -.200,000 ₪ הנתבע בתובענה זו.
לאחר מספר הליכים בתיק, הגישה הנתבעת גם תביעה שכנגד לתביעת התובעת.
לא הארכתי במאיור הדברים, בלשון המעטה, ולא מצאתי לנכון לציין את מלוא עובדות הפרשה מאחר והצדדים הגיעו להסכמה לפיה יפסוק בית המשפט את הדין על פי הסמכות שניתן להקנות לו לפי סעיף 79א. לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד – 1984.
בדיון על פי דרך זו, אין בית המשפט נזקק לקביעת העובדות באופן מלא ואין הוא מבסס את פסק הדין על קביעות הדין אלא שהוא מברר את החומר המונח לפניו, ככל שהוא מונח, ודן על פיו תוך שקלול סיכונים וסיכויים של הצדדים בכל הנוגע להליך, ופוסק את הדין על פי אותו שקלול ובמגמת פשרה.
בבואי לפסוק את הדין במקרה זו עמד בפני חומר ראייתי ראוי שכלל את תצהירי הראיה שהוגשו על ידי הצדדים, לרבות נספחים ותמונות, חוות דעתו המקצועית של המומחה אינג' בוך [ להלן: "המומחה" ] וסיכומי טעות באי כח הצדדים.
בפסיקת הדין, כאמור, נתתי דעתי, בין היתר, לנתונים ולשיקולים הבאים:
1.עמדה בפני כאמור חוות דעת המומחה, אשר, על פניה, נראית ראויה ומגלה מומחיות רבה ונאותה בתחום אשר אותו התבקש לבחון ולחוות את דעתו.
2.נתתי דעתי לטענות התובעת, לעניין התביעה הנגדית בעיקרה, כי ההסכם לא קבע שעל התובעת לבצע איטום בין הכלונסאות אלא לבצע את ההזרקה בלבד ועל כן אין לזקוף כלפיה את כשלון האיטום אולם נראה לי כי בכך יש משום היתממות באשר למטרת ביצוע ההזרקה.
3.בעיקרון מקובלת עלי עמדת התובעת כי לאחר שבית המשפט קבע מומחה מקצועי, בהסכמת הצדדים ואשר חוות דעתו היא היחידה והמכרעת בתיק בנושא המקצועי, אין ברגיל לסטות ממנה.
4.למרות האמור בסעיף 3 לעיל, אין בית המשפט מעביר את תפקידו למומחה ורשאי הוא להגיע למסקנות משלו בייחוד לעניין אותן קביעות של מומחה שאינן עניין רק של מומחיות אלא של הערכה ואשר יש בהם אלמנט של משפטנות [ "...בית המשפט הוא הפוסק האחרון גם בשאלות שנמסרו לחוות דעתו של מומחה, הוא אינו כבול לאמור בחוות הדעת, והוא רשאי, בנסיבות העניין, גם לדחותה..." ; ע"א 941/05 אגודת הכורמים הקואופרטיבית של יקבי ראשון לציון וזכרון יעקב נ. חברת הכרם בע"מ, פורסם באתר "נבו" ].
5.נתתי דעתי לכך שטענות הנתבעת, בתביעה הנגדית, לא אומתו בתצהיר.
6.הבאתי במסגרת שיקוליי גם העובדה שהמומחה, רשאי, כחלק מעבודתו המקצועית להביע את דעתו באשר להפחתה ממחיר התמורה החוזית, בגדר "הפחתת טיב" מקצועית וכן נתתי דעתי לעובדה שהמדובר בהערכה [ ראה לעניין זה: סעיף 4(א)(2) לחוק חוזה קבלנות, תשמ"ד – 1974 ].
7.התייחסתי לכך שהמומחה קובע כי ביצוע עבודות ההזרקה של הנתבעת לא היה מקצועי [ פרק ג', סעיף 2.2 לחוות הדעת ופרק "סיכום" סעיף 1 ] וגם לעמדותיו באשר לקשיים בביצוע.
8.לטעמי, טענת התובעת בדבר כך שקביעת קוטר הכלונסאות הייתה בחירה של המזמין, קרי הנתבעת היא מטעה שכן הדבר נכון לגבי הכלונסאות שנוצקו על ידי התובעת בשלב הראשון ונעשו לפי תכנית העבודה של התובעת; אין קשר בין אותם כלונסאות שאת ביצועם קבלה עליה הנתבעת לבצע בתחילת הדרך, לבין הכלונסאות שנוצרו, והיו אמורים להיווצר, כתוצאה מההזרקה ואשר היו אמורים להביא לפתרון בעיית האטימות.
בהביאי בחשבון, בין היתר, את כלל השיקולים הנ"ל, ומתוך כך שהמדובר במגמת פשרה, אני פוסק שהתביעות תדחנה [ לרבות זו שנגד נתבע מס' 2 ] וכל צד יישא בהוצאותיו.
לא מן הנמנע לציין את דרכם של הפרקליטים המלומדים אשר ידעו לנהל את הדיונים תוך יעילות וחסכנות רבה ללקוחותיהם, לפחות בכל הנגלה לי, ומצאו את הדרך להגיע להסכמות דיוניות ראויות, החל מהסכמה למתן רשות להתגונן, עבור למינוי המומחה ובסופו של יום לפסיקה בדרך האמורה לעיל.
ניתן היום, ב' חשון תשע"ב, 30 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.